<h1>העיטור אות כ' כיס</h1>
<h2>דף ע:</h2>
גרסינן בפרק המוכר את הבית שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה את שלו ודייני ארץ ישראל אמרי נשבע וגובה מחצה ומסקנא אמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה דהוא בתורת מלוה אבל פלגא דתורת פקדון לא דקימא לן המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך נאמן מגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן כי אמר החזרתיו לך נמי מהימן וכיון דאבוהון מהימן בשבועה אנן נמי טענינן ליתמי אביהן החזיר וכיון דמית פקעה שבועה ואוקי ממונא אחזקיה. שמעינן מינה במקום שהמוריש מוחזק אף על גב דאיכא שבועה גביה לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וגובה שלא בשבועה. ודוקא מטלטלין כי האי גונא אבל קרקע בחזקת בעליה קיימא כדאיתא באפותיקי. הילכך פלגא דבתורת פקדון יתומים פטורין. ואי איכא סהדי דהני מטלטלי דעסקא נינהו גבי כוליה בלא שבועה. ירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ג) כך אנו אומרים פקדון אינו גובה מנכסי יתומין. וקשיא לרבוותא למאי דקסלקא דעתין השתא דלכולי עלמא לא מצי למימר שטרך בידי מאי בעי מאי טעמא דמאן דאמר נשבע וגובה כולו נימא כי היכי דאבוהון מצי טעין נאנסו ולא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי הכי נמי לטעון ליתמי וליפטרי דשבועה גבי יתומין ליכא. וליכא למימר מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדאמרינן במסכת שבועות (מ"ז.) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין ואוקימנא כגון דאמרי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא אלמא במידי דלא ידעי לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם ובלא שבועה נמי ליפטרי ומוקמי לה ביתומין גדולים ומסתברא אף על גב דטוענין ליורש דוקא לאוקומי אחזקה דידיה ולא לאפוקי מניה ולבטולי שטרא. ואי נמי במידי דלא קאי לפרעון כגון החזרתיו לך וכגון מלוה על פה דלא גבי מן היורשין דאפשר דפרע ליה דלא ניחא ליה דליהוי ליה רשע ולא ישלם אבל טענתא אחריתי לא כדגרסינן בפרק הנזקין (גיטין נ"ח:) וכגון זה טוענין ליורש טוענין ללוקח שמע מינה דאיכא דוכתא כגון לוקח ראשון דריע חזקיה לא טענינן ליה וכל דכותה נמי לא טענינן. וגרסינן נמי בפרק הגוזל (ב"ק קי"ב.) אם אמרו יתומין אין אנו יודעין מה חשבונות חשב אבינו עמך פטורין ואמרינן עלה משום דלא ידעי פטורין אלא אם אמרו יתומין יודעין אנו מה חשבונות חשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורים הא לאו הכי חייבים ואף על גב דאבוהון מצי טעין החזרתיו לך כיון דאבוהון גזלנא הוא לא טענינן עלייהו. ורבינו יעקב אמר נאנסו לא שכיח וקלא אית ליה ולא טענינן להו ליתמי מידי דמיחזי כשקרא. ולא נהירא לן דאין לך מיחזי כשקרא מהא דכתובות (ק"ט:) בתלם אחד עשיתי לו.
